מה זה DNS? איך הוא עובד?

מערכת שמות הדומיין מתרגמת כתובות אינטרנט לכתובות IP. לכל שרת או מכשיר יש כתובת IP (כתובת פרוטוקול אינטרנט) המשויכת אליו. כאשר אתם פותחים אתר בדפדפן שלכם, מידע עובר בין המכשיר שלכם לבין השרת של האתר, וכתובות ה-IP של שניהם משמשות כדי להבטיח שהמידע הרלוונטי יגיע ליעדים המיועדים

אם אתם רוצים לגשת לאתר אינטרנט, אתם לא מקלידים כתובת IP בשורת הכתובת של הדפדפן. במקום זאת, אתם מזינים כתובת URL, שכנראה תיראה כך: https://www.example.com. מערכת שמות הדומיין לוקחת כתובת URL זו ומתרגמת אותה לכתובת IP, שהיא המזהה העיקרי המשמש למציאת האתר שאתם מחפשים.

DNS שימושי מכיוון שהוא מאפשר למשתמשי הקצה להסתמך על כתובות URL קצרות ונוחות, במקום למצוא את כתובות ה-IP הספציפיות עבור כל אתר שהם מעוניינים לבקר בו. זה שימושי במיוחד מכיוון שכתובות IP יכולות להשתנות עם הזמן. אם אתם סקרנים לגבי “מה ה-DNS שלכם”, תוכלו לבדוק את הגדרות הרשת שלכם או להשתמש בכלים מקוונים כדי לזהות את שרת ה-DNS שהמכשיר שלכם משתמש בו.

DNS מסתמך על שרתי DNS, הנחלקים לשתי קטגוריות.

שרת שמות דומיין רקורסיבי, או DNS resolver, נוצר כדי להגיב ולהשיב לשאילתות DNS על ידי איתור ואחזור הרשומות הדרושות כדי למצוא את שרת השמות השורשי המתאים. לפעמים, אם שרת השורש לא נמצא מיד, שרתי DNS רקורסיביים יצטרכו ליצור מספר בקשות עד שיימצא שרת השמות. שרת רקורסיבי יוכל להגיב לשאילתות רק על ידי מציאת התוצאות משרתי DNS אחרים.

שרת DNS סמכותי (authoritative DNS server) הוא תמיד נקודת הנתונים הסופית בתהליך אחזור כתובות פרוטוקול האינטרנט – זהו המקטע האחרון בשרשרת שרתי ה-DNS. כאשר שרת DNS סמכותי מקבל בקשת DNS, הוא אינו צריך לתקשר עם אף שרתים אחרים. לשרת הסמכותי כבר יש את הנתונים הדרושים כדי לענות על שאילתת ה-DNS. שאילתה רקורסיבית, לעומת זאת, תמיד תסתמך על שרתים אחרים עבור הנתונים הרצויים.

DNS פועל על ידי שליחת בקשות חיפוש DNS לשרתים. תהליך זה מתחיל כאשר אתם מקלידים כתובת URL בשורת הכתובת בדפדפן שלכם.

להלן פירוט שלב אחר שלב של תהליך חיפוש ה-DNS וכיצד מגיעים לרזולוציית DNS:

1. שם דומיין מוזן בשורת ה-URL של הדפדפן.
2. לאחר מכן, הדפדפן שולח הודעה לרשת כדי לברר לאיזו רשת או כתובת IP שייך שם הדומיין.
3. השאילתה מתקבלת על ידי DNS resolver, או DNS recursor. אם לשרת הרקורסיבי אין את נתוני ה-IP הדרושים המאוחסנים במטמון DNS, הוא ישלח עוד שאילתות לשרת שמות שורש או לשרת שמות TLD (סיומות כתובת דומיין).
4. שרתי שמות שורש ושרתי שמות TLD יקבלו את השאילתות, ויעבדו במקביל כדי לצמצם את החיפוש על מנת למצוא את פרטי כתובת ה-IP הנכונים.
5. נקודת הנתונים הסופית היא שרת השמות הסמכותי, שבו ניתן למצוא את פרטי ה-IP המדויקים של הדומיין.
6. פרטי כתובת ה-IP מועברים חזרה לשרת הרקורסיבי, אשר מספק לדפדפן את כתובת ה-IP הנכונה כדי לגשת לאתר. DNS resolvers יאחסנו במטמון רשומות DNS כדי לייעל את הגישה בפעם הבאה שהמשתמש ירצה לבקר באותו אתר.

על אף שהתהליך כולל עבודה עם מספר שרתים שונים, חיפוש DNS מתרחש באופן מיידי.

כתובות DNS ו-IP פועלות יחד כדי למצוא את האתרים שאתם מחפשים. מערכות שמות דומיין מתאימות כתובות URL לכתובות IP, כך שלשתיהן יש תפקיד.

חשבו על רשומות DNS כפנקס הכתובות המקוון שלכם. יש לכם כבר את השם (דומיין) של האדם (אתר האינטרנט) איתו אתם רוצים לדבר – עכשיו אתם רק צריכים את מספר הטלפון (כתובת ה-IP) כדי להתחיל תקשורת איתו.

שרתי DNS עוזרים לשייך שמות דומיין לכתובות IP. בעוד שלרוב שמות הדומיינים תהיה כתובת IP ייחודית, ישנם דומיינים שיש להם מספר כתובות. לתאגידי ענק כמו Apple או Amazon יהיו כנראה אלפי שרתים ברחבי העולם, שלכל אחד מהם כתובת IP ספציפית. נתוני DNS מבטיחים ששם הדומיין תמיד יתחבר לשרת ה-DNS המקומי הטוב ביותר, אם כי אתם יכולים לשנות את שרת ה-DNS שאליו אתם מחוברים במידת הצורך.

כמעט לעולם לא תצטרכו לשנות את שרת ה-DNS שלכם באופן ידני, אבל לפעמים זה יכול להיות שימושי כדי לשפר את חווית המשחק שלכם. קראו את המדריך שלנו כדי ללמוד כיצד לשנות שרת DNS ב-PS או Xbox.

אחסון מטמון DNS הוא תהליך שבו כתובות IP נשמרות בשרת DNS, יחד עם כתובות URL תואמות. זה מאיץ את חיפוש ה-DNS וחוסך בכוח העיבוד.

מטמון הוא מאגר קטן של נתונים המשמש לשמירה על זמני טעינה מינימליים. ניתן לקצר את תהליך חיפוש ה-DNS באמצעות מטמון DNS, אשר נשלט על ידי DNS TTL. בתהליך מטמון DNS, השרת הרקורסיבי אחראי על אחסון המידע השמור.

אם לדפדפן יש מטמון DNS, במקום לתקשר עם שרתי DNS כדי לאחזר כתובת IP, המטמון יכול למצוא ישירות את רשומות הזיהוי הנכונות. שליפת הנתונים הדרושים ממטמון מקומי מסייעת לשמור שזמן הטעינה יהיה קצר. לפעמים, מומלץ לנקות או לפנות את המטמון שלכם מדי פעם, במיוחד אם אתם מתחילים להיתקל בשגיאות HTTP, כגון 502 Bad Gateway, או אם אתם נתקלים בשגיאת “שרת DNS אינו מגיב”.

מטמון של נתונים אינו מוגבל למערכת הפעלה או דפדפן ספציפיים. לעיתים קרובות, ספק שירותי האינטרנט של המשתמש שומר גם הוא מטמון משלו לשרת רקורסיבי כדי לנהל את רוחב הפס ביעילות.

שרתי DNS של NordVPN ניתנים להגדרה אוטומטית למכשירים שלכם, כאמצעי למנוע דליפות DNS פוטנציאליות. עם זאת, חשוב להיות מודעים ולהיזהר מהרעלת מטמון DNS, טקטיקה שבה האקרים מחדירים נתוני מטמון שגויים לתוך מטמון DNS. הרעלת מטמון DNS עלולה להוביל אתכם לאתרי אינטרנט המכילים תוכנות זדוניות, או לאתרים שגונבים את המידע האישי שלכם.

DNS מתאים שמות דומיין לכתובות IP, בעוד ששירותי VPN מאפשרים לכם לשנות את כתובת ה-IP שבה אתם משתמשים לגלישה באינטרנט. אלו הן מערכות שונות מטבען.

עם זאת, NordVPN מציע תכונה הנקראת SmartDNS, אשר משנה את פרטי ה-DNS שלכם כדי שייראה כאילו אתם ניגשים לאתרים ממיקום שונה מהמיקום בו אתם נמצאים באמת. למרות שפעולה זו דומה לאופן שבו VPN משנה את כתובת ה-IP שלכם, SmartDNS אינו מציע שום אבטחה או יתרונות מקיפים כמו של VPN. תכונת SmartDNS גם מוגבלת לעבודה רק עם מספר שירותים ספציפיים, בעוד ש-VPN מנתב את כל התנועה במכשיר שלכם דרך שרת VPN.

שירותי VPN מצפינים את התנועה שלכם באינטרנט, כך שתוכלו לגלוש בפרטיות, ולהסוות לחלוטין את כתובת ה-IP שלכם ברחבי הרשת. המשמעות היא שספקי שירותי אינטרנט אינם יכולים לפקח על הפעילות שלכם. עם NordVPN, תוכלו לקבל גישה לתכונות שימושיות כמו Threat Protection Pro, שיכולה לחסום פרסומות ולסרוק הורדות לאיתור תוכנות זדוניות.

מעבר לשרת DNS מאובטח יכול לשפר את האבטחה המקוונת שלכם ולשפר את מהירות החיבור לאינטרנט. זה יכול גם לעזור לכם לגשת לתוכן מוגבל. אם השרתים של ספק שירותי האינטרנט שלכם אינם מתפקדים כראוי, תוכלו לבחור בשרת DNS של צד שלישי אשר מציע ביצועי גלישה טובים יותר ופרטיות משופרת. אבל קודם, עליכם לדעת על אילו ספקי שירותי DNS אתם יכולים לסמוך. למידע מקיף על בחירה נכונה והגדרה של שרת DNS מאובטח, עיינו במאמר שלנו בנושא שינוי שרתי DNS.